יש דברים שאתה, כהורה, יכול לעשות כדי לעזור לילדך להתאושש במהירות מהמכות, החבלות, השריטות, הפחדים ומצבי הרוח הרעים שהם לעתים קרובות חלק מתהליך ההתבגרות.

השיטות או הדרכים המיוחדות האלה של עזרה, שמופיעות למטה, משתמשות בתקשורת בינך לבין ילדך. תקשורת היא מאוד מאוד חשובה כשמתעסקים עם ילדים, כפי שהיא חשובה בכל היבט של החיים. הפעולות המתוארות כאן הן כולן סיועים. סיוע הוא פעולה פשוטה שאתה יכול לעשות עם מישהו כדי לעזור לו להקל על חוסר נוחות או לעזור לו לטפל בקשיים.

יש הרבה דברים שאתה יכול לעשות כדי לעזור לילד שנחתך או נפצע מנפילה קלה. אם השאלה היא "אם הילד נפגע, מה אתה עושה מיד ומה אתה עושה מאוחר יותר?" התשובה תלויה בשאלה למה אתה מתכוון כשאתה אומר "מיד".

תהיה בשקט

אם אתה באמת מתכוון מיד, באותו הרגע, התשובה היא להיות בשקט! כשילד נפגע, תפסיק לדבר. נסה לא להגיד לכל האנשים סביבך "ששש! ששש! ששש!" או "תפסיקו לדבר!" או "תהיו בשקט!" אתה פשוט צריך להיות שקט. אם אנשים אחרים מדברים מסביבו של ילד שנפגע, אתה לפעמים פשוט תרחיק אותם משם, אבל אל תדבר יותר מדי בזמן שאתה עושה את זה. אתה יכול לעזור לילד במידה הרבה ביותר בכך שלא תגיד כלום. ייתכן שיידרש לך זמן מה לאמן את עצמך לא לדבר כשהילד נפגע, אבל לא קשה לרכוש את ההרגל הזה. דממה לא מפחיתה את החיבה.

אז להיות בשקט זה הדבר הראשון שאתה צריך לעשות, כי לעשות הרבה רעש ולהתרוצץ מסביב לילד פצוע או לדבר לידו יכולים לפגוע בסיכויי ההחלמה שלו.

לכן, אל תדבר או תעשה רעשים ליד ילד שבדיוק נפצע. עבוד בשקט כדי לעזור לילד בכך שתיתן לו כל עזרה ראשונה שצריך כדי לטפל בפציעה.

חיקוי

דבר נוסף שאתה יכול לעשות כדי לעזור לילד הוא לנסות קצת חיקוי. חיקוי הוא ההעתקה של הפעולות ותנועות הגוף של אדם אחר שמראות את הרגשות שלו. עשה חיקוי אילם, שפירושו העתקת התנועות של הילד בלבד, לא מה שהוא אומר. ואתה עושה את זה בלי לדבר. לדוגמה, הילד מסתכל עליך ומשפשף את העיניים שלו. אז אתה מסתכל עליו ומשפשף את העיניים שלך. הוא מקבל את הרעיון שאתה נמצא שם ובתקשורת איתו והוא מיד יצא ממצב הרוח הרע.

חיקוי הוא מאוד מעניין. אתה יכול לעשות חיקוי עם ילדים ברכבות, באוטובוסים, בחנויות וכן הלאה. בוא נאמר שאתה רואה ילד מאוד מאוד קטן. הוא מחייך, אתה מחייך אליו בחזרה. או שאתה שם לב במקרה שהוא מעקם את האף שלו לעברך. אז אתה מעקם את האף שלך לעברו באותה צורה. הוא מתחיל להתעניין מאוד כי הוא רואה שיש לך תקשורת איתו.

"איפה זה קרה?"

הסיוע הטוב ביותר עבור ילד פצוע או מצוברח הוא פשוט לשאול אותו "איפה זה קרה?" ואז, אחרי זה, לשאול אותו "איפה אתה עכשיו?" כשאתה שואל את השאלות האלה, אתה חייב לגרום לילד להצביע על המיקום בכל פעם שהוא עונה. הסיוע הזה יכול לעזור לרפא הרבה מאוד חבּורות על ילדים מהר מאוד.

אתה יכול לשנות את השאלות בהתאם לנסיבות. נאמר שהילד אומר לך שהוא נפצע בברך. אתה יכול לשאול "איפה היית כשפצעת אותה?" ואז "איפה אתה עכשיו?" או "איפה נפלת?" ו-"איפה אתה עכשיו?" חזור על השאלות, אחת אחרי השנייה, עד שהילד מתגבר על מצב הרוח הרע.

"ספר לי על זה"

אתה גם יכול פשוט לשאול ילד פצוע "מה קרה? ספר לי על זה". ואז לתת לילד לספר לך מה קרה. כשהוא מסיים לספר לך, בקש ממנו לספר לך שוב.

אתה יכול להעביר את הילד דרך המקרה כמה פעמים, עד שהוא צוחק או מרגיש עליז בקשר לזה.

סיוע Locational

אחד הסיועים הקלים ביותר לביצוע הוא הסיוע Locational. סיוע Locational מבוצע על-ידי הפנייה מחדש של תשומת הלב של אדם מהאיזור הכואב של גופו או מהקשיים שלו החוצה אל האיזור סביבו.

נניח שרצית לתת סיוע לילד שהיה לו קושי שהוא לא היה יכול למקם או לתאר. הילד סובל כאב אבל לא יכול להגיד איפה הכאב. הוא לא יודע מה קרה לו. הוא פשוט מרגיש רע.

אמור לילד שאתה הולך לבצע איתו סיוע Locational והסבר בקצרה את הנוהל. אמור לו מה אתה הולך להגיד ותוודא שהוא מבין את זה.

ואז תצביע על חפץ ואמור לילד "הסתכל על ה__________ (חפץ) הזה".

כשהילד עושה את מה שביקשת, תן לו וידוע בכך שתגיד "טוב" או "תודה".

המשך לתת לילד את הסיוע, כשאתה מכוון את תשומת הלב שלו לחפצים שונים סביבו. לדוגמה, זה יכול להיות דלת, כיסא או צעצוע.

הקפד לתת לו וידוע בכל פעם שהוא עושה את מה שביקשת ממנו לעשות. לדוגמה, אתה אומר "הסתכל על העץ הזה". הוא מסתכל על העץ ואתה רואה שהוא עשה את זה. אתה נותן לו וידוע עם "תודה". ואז אתה אומר לו "הסתכל על הבניין הזה". הוא מסתכל על הבניין ואתה רואה שהוא עשה את זה, אז אתה אומר "טוב". ואז אתה אומר לו "הסתכל על הרחוב הזה". הוא מסתכל על הרחוב ואתה רואה שהוא עשה את זה, ואתה נותן לו וידוע בכך שאתה אומר "בסדר". ואז אתה אומר לו "הסתכל על הדשא הזה". הוא עושה את זה ואתה רואה שהוא עשה את זה, אז אתה נותן לו וידוע עם משהו כמו "טוב מאוד". בכל פעם שאתה אומר לו להסתכל על משהו, אתה חייב להצביע על החפץ הזה.

המשך עם זה עד שהכאב של הילד פוחת והוא יותר ערני. כשזה קורה, אתה יכול לסיים את הסיוע. אמור לילד "סוף הסיוע".

סיוע Locational הוא סיוע שקל מאוד לתת. אפשר לעשות אותו כשלילד יש פציעות ספציפיות או כשהוא חולה או אם יש משהו שגורם לו להרגיש חולה או כאב שהוא לא יכול לתאר לך בקלות.

ביצוע סיוע Locational יכול לעזור לילד בצורה ניכרת.

סיוע לגבי כיוון

סיוע לגבי כיוון הוא גם טוב מאוד עבור ילדים. בסיוע הזה, הילד מצביע ומציין כיוון. הילד חייב להיות לפחות בן שנתיים וחצי כדי לעשות את הסיוע הזה. אתה שואל את השאלה "איפה ה-(ומציין חפץ מוכר כלשהו, כגון השולחן)?" ואז "איפה הכיסא?" ו-"איפה אימא?" וכן הלאה. ביצוע הסיוע הזה על ילד הוא מאוד מעשי.

אתה גם יכול לעשות את הסיוע הזה לילד כחלק מלימוד שפה. הוא יכול ללמוד במהירות את שמות כל החפצים בחדר על-ידי ביצוע הדבר הבא. אתה שואל "איפה השולחן?" ואז אתה אומר "זה שולחן, שם. עכשיו, איפה השולחן? בסדר, הנה השולחן. בסדר".

ואז אתה יכול לקחת חפץ נוסף או חלק מהמרחב סביבך ולשאול "איפה הרצפה? זאת הרצפה".

כשאתה עושה את הסיוע הזה עם ילד, אחרי כמה זמן הוא ישאל אותך "איפה השולחן?" ו-"איפה הרצפה?" וכן הלאה. אל תיתן לזה להפריע לך. פשוט המשך ובצע את מה שהוא מבקש. גם זה מעודד אותו.

התמודדות עם יגון

אם הילד ביגון (מרגיש מאוד עצוב, בוכה וכו'), לעתים קרובות יהיה מספיק פשוט לתת לו לבכות עד שהוא יצא מזה. זה נכון במיוחד אם אתה נמצא במגע קרוב איתו והוא יודע שהוא יכול לסמוך עליך כדי לקבל תמיכה וסיוע.

אם אתה שואל אותו מה קרה והוא לא עונה, אל תתעקש או תדרוש שהוא יספר לך. אל תנסה למנוע מילד לבכות בכך שפשוט תגיד לו לא לבכות.

תן לו לבכות. זה מה שאתה אמור לעשות עבורו. אל תנסה לעודד אותו. תן לו לבכות. תן לו לבכות עד שלבסוף הוא רואה שאתה שם.

אם תתחיל לדבר עם ילד שבוכה, אתה יכול לגרום לו להפוך להיות פתאום מאוד כועס ולהתנהג בצורה חסרת שליטה או שהוא יתרגז או יתחיל לזרוק את עצמו לכל מיני כיוונים. הוא יעשה כל מיני דברים. הוא פשוט רוצה שתפסיק לדבר איתו.

הוא בוכה כי הוא איבד משהו. יש שם משהו שהלך לאיבוד, בדרך כלשהי. ועכשיו, אתה, עם השאלות שלך, מנסה לקבל משהו ממנו. אתה רוצה שהוא יגיד משהו.

כשהוא מרגיש רע ובוכה בגלל שהוא איבד משהו, הוא יודע שהוא לא אמור להגיד לך משהו, כי הוא חושב שהוא פשוט הולך לאבד יותר. אז אם תכפה עליו תקשורת, הוא עשוי להתרגז. אבל אם תשתמש בתקשורת טובה ועדינה כדי לגרום לו להיות מודע לעובדה שלא נגמרו לו האנשים לדבר איתם, אתה תיצור איזון. הוא רואה שאתה שם, מדבר איתו, ושאתה לא באמת מצפה ממנו שתהיה לו תשובה.

אם תעשה את זה מאוד בעדינות ולא תגיד הרבה, הוא פשוט יהפוך להיות מודע לך. הוא פתאום יפסיק לבכות ויירגע כי הוא זיהה שאתה שם.

דבר נוסף שאתה יכול לעשות זה לקחת צעצוע קטן או משהו מהסוג הזה ולשים אותו בידו. אתה יכול לתת לו כמעט כל דבר. בהתחלה הוא ידחה את זה. למה הוא דוחה את זה? מבחינתו, זה לא נמצא שם, זה הכול. הוא פוחד שאתה הולך לדבר איתו. אבל פתאום הוא ייקח את מה שאתה שם בידיים שלו ויגיד "אה, טוב. זה בסדר".

הוא עשוי להפוך להיות קצת אנטגוניסטי כשאתה נותן לו משהו. האם אי פעם קנית לילד שלך גביע גלידה? ראית שהוא בוכה ונתת לו גביע גלידה. הוא בכה עוד קצת ואולי היה קצת אנטגוניסטי, ואז הוא העמיד פנים שהוא לא באמת מעוניין בגלידה ולבסוף, כשהוא עבר דרך זה, הנה הוא, אוכל את הגלידה, מסתכל סביב ומרגיש בסדר.

משהו נוסף שאתה יכול לעשות כדי לעזור לילד זה למשוך את תשומת לבו בכך שתעשה את מה שהוא עושה. לדוגמה, ילד קטן שוכב על הרצפה, מרגיש מאוד עצוב, בוכה ולא מוכן לענות לך. אתה יכול לשכב על הרצפה וגם להתחיל לבכות. לפעמים אתה יכול פשוט לשכב על הרצפה באותה תנוחה שהילד שוכב בה והוא ירגיש יותר בנוח. זה עשוי להישמע מוזר, אבל אתה פשוט נשכב והילד מפסיק לבכות. הילד מרגיש יותר טוב כי אתה שם ופשוט מתחיל לדבר איתך. אבל אם זה לא עובד, תוכל גם להתחיל לבכות.

בוא נאמר שהילד שוכב שם ובוכה בוו-הוו-הוו-הוו-הוו ואתה נשכב שם ומתחיל לבכות בוו-הוו-הוו-הוו-הוו. הילד עשוי אפילו להגיד משהו כמו "מה כל הרעש הזה? מה קורה כאן?" והוא ישים לב אליך. זאת פשוט דרך למשוך תשומת לב. כשאתה מצליח לגרום לתשומת לבו של הילד להתמקד קצת בחלק כלשהו של האיזור סביבו, זה הצעד הראשון כדי להיכנס לתקשורת.

בתור דוגמה נוספת, ילד עשוי להרגיש רע. הוא עשוי להרגיש כאילו לחיים יש מגפיים מאוד כבדים והם רומסים אותו. הילד מרגיש נורא ועושה "משיכה באף-משיכה באף". אז אתה עושה את אותם הצלילים של "משיכה באף-משיכה באף". אם תעשה את זה, הילד יסתכל עליך ויסיט את המבט.

ואז מה שיקרה זה שהילד ינסה שוב ויעשה "משיכה באף". אז אתה עושה "משיכה באף".

ואז הילד יהפוך להיות עליז.

שיטה נוספת לעזור לילד בוכה היא לבקש מהילד להגזים עם הדמעות שלו. הנה דוגמה של איך הורה אחד טיפל בבתו הבוכה בדרך הזאת. היא נכנסה כשהיא בוכה כי היא רצתה משהו וההורה אמר "וואו, זה יפה מאוד. בואי נראה אם את יכולה לעשות את זה שוב". אז היא בכתה שוב ואז הסתכלה עליו בחיוך. והוא אמר "זה יפה מאוד". גם היא חשבה כך. זה היה סוף הדמעות.

צורה פשוטה של זה עובדת אפילו על תינוק: אתה פשוט נותן וידוע על מה שהתינוק עושה. תינוק קטן ששוכב בעריסה שלו בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, בוכה ואנשים ניגשים אליו ובדרך כלל אומרים "ששש, ששש, זה בסדר מותק, אף אחד לא הולך ואף אחד לא יעזוב אותך", וכו'. אבל סיינטולוג'יסט ניגש לעריסה ונותן לתינוק כמה וידועים טובים, כשהוא אומר לו "טוב! מצוין!" והתינוק מפסיק לבכות. למה הוא מפסיק? כי בעצם הסיינטולוג'יסט אמר "שמעתי אותך בוכה, אני יודע מה אתה עושה, אתה שוכב שם ובוכה". זה הווידוע שעבד – לידע מישהו ששמעת אותו.

בתור דוגמה משעשעת של מתן וידוע לילד קטן על מה שהוא עושה, היה תינוק קטן אחד ששכב בעריסה שלו ובכה, בכה, בכה, בכה, בכה. סיינטולוג'יסט נעמד ליד העריסה ואמר "שלום!" ואז הוא אמר "תשכב בעריסה שלך". "תודה". "תשכב בעריסה שלך". "תודה". "תשכב בעריסה שלך". זה מה שהתינוק עשה, אז הוא נאנח אנחה עמוקה של הקלה והפסיק לבכות. זה די פשוט. הסיינטולוג'יסט נתן לו לעשות משהו שהוא באמת היה יכול לעשות בהצלחה.

אז הדרך לעזור לילד שנמצא ביגון היא פשוט להיות שם עבור הילד ולהוציא אותו מהיגון שלו באמצעות תקשורת. אם אתה יכול לגרום לו להיכנס לתקשורת, הוא יצא ממצבי הרוח הרעים שלו.

סיכום

הנקודות העיקריות בהתמודדות עם מצבי רוח או עם פציעות של ילד הן:

1. אל תאמר כלום ואל תשמיע שום קול ליד ילד פצוע.
2. תן לילד להוציא את זה בבכי, אם נראה שזה מספיק.
3. תן לילד סיועים כדי לעזור לו להתאושש במהירות מהפציעה או ממצב הרוח הרע.